אתמול, כאשר עברתי אצל הירקן והרגשתי געגוע לקיץ: כל מדפי מדור הפירות היו מלאים בפירות חורפיים – פירות הדר, בעיקר. מלבד כדורי הביליארד הכתומים של תפוזים וכדורי הגולף של קלמנטינות, היה אפשר למצוא על המדף בננות ותפוחים מכל הצבעים. איפה? איפה הקיץ עם  האפרסק הריחני והמישמש העדין?! איפה האבטיחים מנופחים כמו בלונים?! איפה המלון  המחוספס מבחוץ וארומטי מבפנים?! גם אם אפשר למצוא אותם היום  במקומות מסויימים, הם לא כמו אלה של אוגוסט – טריים ומלאים שמש. עוד פרי שאני לא מצליחה להבין זה אפרסמון.  בילדותי, מאוד אהבתי אותו, במיוחד כאשר הוא היה בשל מאוד ונוזלי מבפנים (אחרת אי אפשר היה לאכול אותו) 5 גלעינים שבתוכו היו מצופים במעין ג'לי טבעי, שלי, בתור ילדה, היה תענוג לא נורמלי לשחק איתם בפה,  עד שהייתי מגיעה לגלעין עצמו. אך עם ההנדסה הגנטית, הגלעינים נעלמו מתוך הפרי  והוא בעצמו איבד את הטנינים שהיו תופסים את הפה. היום אפשר לאכול אותו גם כשלא בשל. אפשר, אבל לא כיף…

אני מתגעגעת לקיץ. אמרתי כבר? לא נורא. מתגעגעת לריחות ולטעמים שלו. טוב, אמרתי לעצמי, בואי נקנה לך תותים! תותים כבר בכל מקום, כמעט כמו תפוחים, זמינים במשך כל השנה. רק שראיתי פתאום שזיפים עגולים, ענקיים ומלאים שמחת חיים,  כמו שאר הפירות מעונה החמה. אז, קדימה! נלך על שזיפים…