פשטידת פסטה בביתנו זו המנה שתמיד מתקבלת במחיות כפיים. מאכל פשוט וקל להכנה, אך טעים ומנחם. הילדים רק מבקשים עוד ועוד ובדרך כלל, לא נשאר ממנה למחרת. אולי זה באמת מאוד פשוט להיכן פשטידת פסטה ובכל זאת, יש לי מספר המלצות לתת לכם.

1. לא לזלזל במרכיבים. גם אם הם כולם מתערבבים יחד. מה שתשימו בפשטידה, זה הטעם  שהיא תקבל. כלן,  אני ממליצה להימנע מפסטות פשוטות מדי (לא תמיד הזולות) ולבחור בתוצרת איטלקית כהנחה בסיסית שגם פסטה איטלקית הכי זולה תהיה טובה יותר מפסטה תוצרת מדינה אחרת. אותו הדבר עם הגבינות או מרכיבים  אחרים. דווקא במקרה של הפשטידה,  אין צורך לפתוח פיקדון בבנק ולקנות גבינות יקרות, אך שיהיו טריות, באיכות טובה וטעימות (גם אם מדובר בשאריות שלהן).
2. לא לבשל את הפסטה "אל דנטה". הפעם, ממש חושב לבשל אותה כמו של סבתא הייתה מכינה, כלומר, הורגת את הפסטה לגמרי. מדוע? בתנור הנוזלים מתאדים ואם לא בישלתם את הפסטה מספיק או אם אין מספיק נוזלים  ברוטב, תקבלו "חלוקי נחל" בטעמים.  הפסטה תתייבש בתנור ויהיה קשה לקראו למנה הזו "מנחמת". 
3. סוג הפסטה: עדיף לבחור פסטה כמה שפחות חלקה. פסטה מסולסלת, או  בצורת קונכיות… הכל הולך בתנאי שזה מתערבב היטב עם  הרוטב ו"תופס" אותו כמה שאפשר. במתכון זה השתמשתי בלומקוני – סוג של צנרת קצרצרה ומסולסלת ופשוט לוכדת את כל הטעמים בשקעים. תענוג!