תנסו את זה בבית!
בכתבה הקודמת התחלתי להסביר על המקצוע של סטייליסט מזון. למה הוא קיים ומדוע הוא חשוב. סיכמנו, שסטייליסט מזון הוא אמן עם יכולות של אשף במטבח. אגב, לא פעם ולא פעמיים שמעתי על הסט: "את קוסמת!" (בדרך כלל, קריאת צלם במצוקה יצירתית מול מאכל בלתי-מזוהה.) כמו לכל קוסם, גם לי יש סודות. לא מבטיחה לכם לגלות את כולם, אבל אשמח לשתף אתכם בכמה טריקים שישפרו לכם את מראה המנה שהחלטתם לצלם.
דבר ראשון: אין קשר בין מנה יפה למנה טעימה! לי, לפחות, הרבה יותר חשוב המראה, מאשר הטעם. רוב המנות שצולמו על ידי בכלל לא אכילות!!! חסר מלח, חסר תיבול, לפעמים, חומר גלם אחד יכול להיות הוחלף משהו שנראה בדיוק אותו דבר, אך לא שייך בשום אופן לטעם. דוגמה קלאסית וידועה: צילומי דגני בוקר עם דבק סינתטי במקום חלב. מכאן אולי תקבלו תשובה לשאלה: האם סטייליסט מזון אוכל כל הזמן על הסט? זהו שלא. שוטף כלים – כן, והרבה!
קודם כל, בואו ונשאל עת עצמנו, מה היא תמונה טובה של מזון? האם כל תמונה עם קומפוזיציה נכונה וצבעוניות מתאימה היא תמונה טובה? לצערי, זה לא מספיק. בשבילי, תמונת מזון טובה חייבת לענות על 3 קריטריונים עיקריים:
- מרכיבים ברורים: ממה מורכבת המנה? מה הוא המרכיב הראשי? האם ניתן לזהות אותם ללא שליחת דגימות למכון הפתולוגי? כמובן שלא חייבים שכל ה27 מרכיבים יהיו ברורים, אך חשוב שהצופה יכול לזהות במבט רופף במה מדובר. פילה דג או חתיכת תפוח אדמה? תפוח אדמה או לפת? גזר או בטטה? ישנם מרכיבים שיכולים להיראות דומה. אם לא ניתן לזהותם בקלות, זה פספוס.
- סיפור אמיתי: האם כשרואים את התמונה מרגישים שהיא לוקחת אותנו למקום אחר? לזמן אחר? אם רואים בתמונה כנפי עוף בלבד, סביר להניח שלא מדובר ביצירת מופת. אם שומעים את הגלים של הים הקריבי ומרגישים את קרנות השמש החמימות, סביר להניח שהצלחתם!
- זווית נכונה: את אותה המנה ניתן לצלם ממספר זוויות. 90 מעלות, 45, 35 או טופ-שוט (תמונה מלמעלה). טופ-שוט הפך להיות פופולארי מאוד מכיוון שזו הדרך הפשוטה ביותר לייצר קומפוזיציה, היות ומדובר בקומפוזיציה שטוחה. 45 או 35 מעלות דורשים ממני לבנות סטים אם הפן האחורי, שדורש תאורה משלו ובניית פריים מוקפדת (לא כל מה שעין רואה, נכנס לתוך הפריים). אני לא נגד טופ-שוט ובעצמי משתמשת בו, אך כאשר המנה דורשת זאת (למשל, מנות מעוצבות של מטבח מודרני). אם לא קורה כלום מלמעלה (לדוגמה, המבורגר), אז לא כדאי לצלם את זה. בחרו בזווית אחרת שמדגישה את "האקשן" שבמנה.
הנה מספר המלצות שלי למי שרוצה להתחיל לצלם מזון
- זמן בישול מינימאלי. ברוב המקרים וכמעט כל חומרי הגלם, כגון: בשרים, דגים וירקות מאבדים מהנוזלים ומשנים את צבעם הטבעי. לכן, עדיף לצלם מוצרים שרק "נראים" מבושלים, גם אם הם לא באמת.
- שימוש באביזרי תמיכה: קיסמים, שיפודי עץ, קרטוניות ואפילו פלסטלינה משמשים על מנת לייצב את המנה המצולמת. הרמת פנקייק, למשל, המבורגר או כל דבר אחר העולה לגובה. זה מאפשר לפזר את המשקל באופן שווה ולמנע דחיסה של שכבות התחתונות או למנוע נפילת כל ה"קונסטרוקציה" או לעזור לנו להפריד בין המרכיבים על מנת שהמצלמה תוכל לראות (ולהראות) את כולם.
- קוביות "קרח" אקרילי. כן! זה לא מקרר לכם את הסביצ'ה, אבל לא תצטרכו לנגב את השולחן כל דקה מהמים שהצטברו.
- צבעי מאכל. כמובן! גם אם אתם אוכלים CLEAN EATING כמוני, אין דרך טובה יותר להדגיש כמה הסלק או הריבה הם אדומים. לא הכל ניתן לתקן בפוטושופ. אני בכלל לא אוהבת את הגישה "ניתקן את זה במחשב" מכיוון שרוב משתמשי פוטושופ אינם ברמה כזאת שיכולים לגרום לתיקון להראות אמיתי. זה לא אומר שהתמונות אינן עוברות עיבוד, אך הוא מינימאלי. אגב, זה גם חוסך זמן: הרבה יותר זריז לבנות מנה בצורה נכונה, מאשר להתחיל לעבוד על כל תמונה במשך שעות.
- שימוש בחומרים לא אכילים (בכלל!) סבון, שמן מנוע, דבק סינתטי הם המקרים הקלאסיים שמאפשרים לצלם דגני בוקר או פנקייק עם סירופ מייפל. אני, אישית, פחות אוהבת להתעסק עם תחליפים. תמיד יש דרך "חכמה" יותר לשלוט במרקם. למשל, את הסירופ אפשר לקרר על מנת שיהיה פחות נוזלי. אבל כל אחד והשיטות שלו, רק תשימו לב להודיע לכולם שמדובר במרכיב לא אכיל, אחרת, אם יש הרבה אנשים על הסט, מישהו עוד עלול לתת בזה ביס בסוף הצילום.
- שמן לברק. כן, אפשר להבריק באמצעות שמן חלקים מסוימים של מנה (למשל פירות על הפאי, ירקות צלויים, או כל דבר אחר. חשוב שזה יישאר אמין ולא מוגזם לחלוטין.
- צילום מוצר קר שרק נראה חם. חתיכת חמאה נמסה על הפנקייק הלוהט? הצופה בטוח שרק עכשיו הוא ירד מהמחבת. זה לא בדיוק כך. בחיים אמיתיים זמן הצילום יכול להיות ארוך במיוחד. לכן, משתמשים במנה קרה, עליה שמנו חמאה חצי מומסת. ההשליה עובדת. מה לבקש יותר מזה?
- לדאוג למוצרי חילופים. לא כל תפוחי אדמה בשק הם יפים ומתאימים לצילום. העוף שנחתך בצורה לא טובה, אי אפשר לחבר בחזרה. תמיד תדאגו שיהיה לכם מספיק מוצרים חלופיים אם עשיתם פשלה (גם אם לא זה אתם) או אם צריך לבחור מוצר שנראה טוב. זכור לי שצילומי פרסומת למוצר מסוים, בשני קרטונים של מוצרים בחרתי רק 2 "כוכבים" שהיו יכולים להצטלם.
- סימני גריל מזויפים. לרוב, הם תמיד מזויפים. על מנת ליצור סימנים מושלמים משתמשים בסיכת סריגה או כל מוט ברזל קטן אחר מחומם עד לצבע אדום.
- חומצה אסקורביט (ויטמין C ) מונעים מפירות להשחיר. גם מיץ לימון עושה את אותה העבודה. אחרת יש לכם בדיוק 30 שניות לצילומי תפוח או אבוקדו.
את הרשימה הזאת אפשר להמשיך ולהמשיך. היא מתארכת גם אצלי מיום צילום ליום צילום, כאשר כל אתגר חדש גורם לי לגלות פתרונות חדשים. אני בטוחה שאם תתחילו לעשות סטיילינג מזון, מהר מאוד, גם לכם תהיה רשימת טריקים משלכם.
בכתבה הבאה נדבר על אביזרים, כלים, רקעים וכל מה שאינו אכיל בתמונה.
פאולין שובל- אשת קולינאריה וסטייליסטית מזון. עיתונאית ויועצת תקשורת לשעבר, היום עוסקת פאולין בתחום של סטיילינג מזון ומפתחת מתכונים. לפאולין מדור קבוע במגזין "דרך האוכל". את דרכה בעולם האוכל התחלתי לאחר ההשתתפות בתחרות "מאסטר שף 3", שם זכתה בהכרת הקהל ועד היום מחזיקה בשיא מנות מצטיינות של כל העונות. מקצוע של סטיילינג מזון מאפשר לפאולין לשלב את שתי אהבות חייה -האוכל והתקשורת: מדי יום יוצרת פאולין תוכן איכותי, חדשני ומעניין, מפתחת מתכונים ומשתתפת בפרסומות וסרטוני הדרכה.
רוצים לדעת עוד על סטיילינג מזון?
אודות המחבר
השארת תגובה